גזר דין בתיק תפ"ח 44546-05-12

 1.  מלכתחילה הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס, לפי סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), תקיפת בן זוג (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 380 ו-382(ב) לחוק העונשין והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

קודם שנשמעו ראיות, הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, במסגרת הסדר טיעון, בו יוחסו לנאשם שני אישומים:

על-פי עובדות האישום הראשון היה הנאשם בן זוגו של המתלונן וגר עמו בדירתו החל מחודש אוגוסט 2011. בתקופה שבין חודש ספטמבר 2011 ועד למעצרו בחודש מאי 2012, תקף הנאשם את המתלונן במספר רב של הזדמנויות בעת ששהו בדירה. כמו כן, ביום 1.4.12 תקף הנאשם את המתלונן בשתי מכות אגרוף בפניו לאחר שסירב לקיים עמו יחסי מין וגרם לו לשטף דם בעינו ולדימום מאפו. ביום 14.5.12 הכה הנאשם בראשו של המתלונן באמצעות ידו מספר פעמים בעת ששהו בחוף הים ופעם נוספת לאחר שעזבו את החוף. בו ביום, בעת שהמתלונן מסר הודעה בתחנת משטרה, התקשר אליו הנאשם ואיים כי יתאבד, בכוונה להפחידו.

באישום זה מיוחסות לנאשם העבירות של תקיפת בן זוג (ריבוי עבירות), לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, וכן עבירת הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

על-פי עובדות האישום השני, ביום 27.05.12, בעת שהנאשם שהה במעצר, התקשר למתלונן וביקש ממנו לגשת למשטרה ולומר שעשה טעות, תוך שהוא מבטיח למתלונן שלא יתקרב אליו יותר.

באישום זה מיוחסות לנאשם עבירות של הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין ועבירת הדחה בחקירה  עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית והורשע  על יסוד הודאתו.

הנאשם ביקש לצרף להליך הנוכחי שני כתבי אישום נוספים שמתנהלים כנגדו בבית משפט השלום בתל-אביב (ת"פ 16498-08-10 ות"פ 5527-08-10).

עניינו של כתב האישום האחד במעשי אלימות ובהם, תקיפת אביו ואיומים כלפיו במספר הזדמנויות, בגינם יוחסו לו עבירות לפי סעיפים 379 ו-192 לחוק העונשין. עניינו של כתב האישום השני בכך, שהנאשם הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו לשהות בקהילה טיפולית, הוא סולק ממנה ולא הסגיר עצמו למשטרה כנדרש, מחדל בגינו יוחסה לו עבירת הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

בהכרעת הדין הרשענו את הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית, ובכתבי האישום הנוספים שהוגשו בבית משפט השלום בת"א.

עברו הפלילי של הנאשם

2.  בעברו של הנאשם הרשעה אחת, משנת 2011, בעבירות גניבת רכב ונטישתו, לפי סעיפים 413ב        ו-413ג, בגינן הוטל עליו עונש מאסר מותנה בן 5 חודשי מאסר בכך שלא יעבור עבירות רכוש, וקנס של 750 ש"ח.

טיעונים לעונש

3. בהתאם להסדר הטיעון הצדדים עתרו במשותף להטיל על הנאשם, כעונש עיקרי, מאסר בפועל של 3 שנים ו-10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, בנוסף לעונש מאסר על תנאי. כן הסכימו, כי התביעה תעתור לפיצוי למתלונן.

ב"כ המאשימה הסבירה את הסדר הטיעון ומחיקת העבירה החמורה מכתב האישום בקשיים ראייתיים. היא הדגישה בטיעוניה, כי בחינת מכלול העבירות בהן הורשע הנאשם בהליך הנוכחי מעלה תמונה של מי שנוהג באלימות נגד הקרובים לו, בין בן זוגו ובין אביו. העונש המוצע לקח בחשבון את עברו הפלילי הלא מכביד של הנאשם, ואת הודאתו שחסכה, הן זמן שיפוטי והן את הצורך להעיד את המתלוננים.

ב"כ הנאשם עתר לכבד את הסדר הטיעון ובקש כי לא תוטל על הנאשם חובה לפצות את המתלונן, לא כל שכן פיצוי משמעותי. הוא הדגיש כי הנאשם העביר חלק ניכר מחייו בסיעוד אמו החולה, עד שנפטרה. הנאשם חסר כל, אינו עובד וחי על חשבון אביו והמתלונן, וכל תשלום על חשבון הפיצוי יישא בפועל אביו שאף הוא דל אמצעים. שיחות הטלפון שערך הנאשם עם מתלונן היו על רקע שברון הלב שנגרם לו ובלא הבנה ממשית של השלכותיהן המשפטיות.

הנאשם פנה לבית המשפט והצהיר כי בכוונתו לשנות את התנהגותו האלימה ובכוחו לעמוד בכך באומרו " היה לי ראש ילדותי יותר והיום אני יותר בוגר" (פרו' ע' 9 ש' 28). לדבריו, בעקבות שיחות עם עובדת סוציאלית במהלך מעצרו הוא סבור כי יוכל לזכות לטיפול יעיל במהלך מאסר כי " זה טיפול יותר מאסיבי" (פרו' ע' 9 ש' 27).  

דיון

4.  בבואנו לשקול אם לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אם לאו, נאמנה עלינו הלכת בית משפט העליון, כפי שהורה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1) 577, 620-621 שם אמר כי: